נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו:

והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם:

וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו:

כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרב יחרבו:

והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ:

כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו:

ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש:

וגם כי נעלמה בשורתנו נעלמה היא מן האבדים:

אשר אלהי העולם הזה עור בהם את דעות הסוררים לבלתי זרח להם נגה בשורת כבוד המשיח אשר הוא צלם האלהים:

והם נכשלו יען לא שמעו לדבר ולזאת גם נועדו:

הן בן האדם הלוך ילך לו ככתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר בן האדם טוב לאיש ההוא אם לא נולד:

ויענו כל העם ויאמרו דמו עלינו ועל בנינו:

תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם:

תמצא ידך לכל איביך ימינך תמצא שנאיך:

תשיתמו כתנור אש לעת פניך יהוה באפו יבלעם ותאכלם אש:

אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים:

ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה:

חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון:

באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעא:

וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא:

כל קבל די חזית די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה:

ויען ישוע לא היתה לך רשות עלי לולא נתן לך מלמעלה לכן עון המסגיר אתי אליך גדול מעונך:

המנעים אתנו מדבר אל הגוים כי יושעו למען אשר ימלאו את חטאתיהם בכל עת וישיגם החרון עד לכלה:

כי אם הדבר הנאמר על ידי המלאכים היה קים וכל פשע ומרי נשא את ענשו כמשפט:

איך נמלט אנחנו אם לא נשים לב לתשועה גדולה אשר כזאת הנאמרה מתחלה בפי האדון ותקים לנו על ידי שמעיה: