כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו:

צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך:

התשכח בתולה עדיה כלה קשריה ועמי שכחוני ימים אין מספר:

הישב על חוג הארץ וישביה כחגבים הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת:

כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה:

כה אמר יהוה גאלך ויצרך מבטן אנכי יהוה עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מי אתי:

אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי:

נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים:

תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק:

לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים:

המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו:

עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה:

כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה:

עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים:

עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים:

אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך:

המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו:

לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו:

את יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם:

ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא שמת על לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי:

ואם היתה דעתם על הארץ ההיא אשר יצאו ממנה הלא היה בידם לשוב אליה:

עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה:

נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו:

ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל יהוה:

הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבד את מצרים ממתנו במדבר:

אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי:

נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים:

ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ:

כען הן איתיכון עתידין די בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס שבכא פסנתרין וסומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת והן לא תסגדון בה שעתה תתרמון לגוא אתון נורא יקדתא ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי:

באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתנו על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד שבעה על די חזה למזיה:

ויעלו על מרחבי ארץ ויסבו את מחנה הקדשים ואת העיר החביבה ותרד אש מאת האלהים מן השמים ותאכל אתם:

הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו:

ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול:

ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות:

שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה:

יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ:

לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים:

את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה:

ויצא מלאך יהוה ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים:

ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר חדן בנו תחתיו:

ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם:

ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה:

כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע:

כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו:

עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו:

האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה:

ויהוה לעולם ישב כונן למשפט כסאו:

ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן:

ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא:

כי חמת אדם תודך שארית חמת תחגר:

ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה:

בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין:

וירא הורדוס כי התלו בו המגושים ויקצף מאד וישלח וימת את כל הילדים אשר בבית לחם ובכל גבוליה מבן שנתים ולמטה כפי העת אשר חקרה מפי המגושים:

קול ברמה נשמע נהי ובכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם כי אינם:

ויאמר אליו קום קח את הילד ואת אמו ולך שוב אל ארץ ישראל כי מתו המבקשים את נפש הילד:

ויכהו מלאך יהוה פתאם עקב אשר לא נתן הכבוד לאלהים ויאכלהו תולעים ויגוע:

איה חכם איה ספר איה דרש העולם הזה הלא סכל האלהים את חכמת העולם הזה:

איה עקצף המות איה שאול בצחונך:

ותתפש החיה ונביא השקר אתה אשר עשה האותות לפניה אשר הדיח בהן את נשאי תו החיה והמשתחוים לצלמה וחיים השלכו שניהם באגם האש הבער בגפרית: