ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו ותראנה עיניו:

ויאמר יונתן עכר אבי את הארץ ראו נא כי ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה:

כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת:

וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם:

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן:

ארור מסיג גבול רעהו ואמר כל העם אמן:

ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן:

ארור שכב עם כל בהמה ואמר כל העם אמן:

ארור שכב עם חתנתו ואמר כל העם אמן:

ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי ואמר כל העם אמן:

והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה ליהוה רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו:

וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא ליהוה אוצר יהוה יבוא:

וידר יפתח נדר ליהוה ויאמר אם נתון תתן את בני עמון בידי:

והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה ליהוה והעליתהו עולה:

ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה:

ויאמרו למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד:

ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל יהוה כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל יהוה המצפה לאמר מות יומת:

בפה חנף ישחת רעהו ובדעת צדיקים יחלצו:

כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת:

מי שלא יאהב את האדון ישוע המשיח יחרם מרן אתא:

בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יהוה:

ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו:

האל הנותן נקמות לי וידבר עמים תחתי: