ונביטה אל ישוע ראש האמונה ומשלימה אשר בעד השמחה השמורה לו סבל את הצלב ויבז החרפה וישב לימין כסא האלהים:

לכן אחי הקדושים חברים לקריאה של מעלה הביטו אל השליח וכהן הודיתנו הגדול אל המשיח ישוע:

אך יראו את יהוה ועבדתם אתו באמת בכל לבבכם כי ראו את אשר הגדל עמכם:

בין באשר אני אמר כי האדון יתן לך חכמה בכל דבר:

זכור תזכר את ישוע המשיח הנעור מן המתים אשר הוא מזרע דוד כפי בשורתי:

אין תלמיד עלה על רבו ועבד על אדניו:

דיו לתלמיד להיות כרבו ולעבד להיות כאדניו אם לבעל הבית קראו בעל זבוב אף לאנשי ביתו:

ויבא בן האדם והוא אכל ושתה ויאמרו הנה איש זולל וסבא ואהב מוכסים וחטאים ונצדקה החכמה מאת בניה:

והפרושים כשמעם זאת אמרו זה איננו מגרש את השדים כי אם על ידי בעל זבוב שר השדים:

ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם:

ויהי כראות הכהנים הגדולים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצעקים במקדש ואמרים הושע נא לבן דוד ויחר להם:

ויאמרו אליו השמע אתה את אשר אלה אמרים ויאמר ישוע אליהם כן הכי קרא לא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז:

ויבא אל המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת:

ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו:

וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר:

ויברך אותם שמעון ויאמר אל מרים אמו הנה זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה:

וימלאו כל אשר בבית הכנסת חמה בשמעם את אלה:

ויקומו וידיחו אותו אל מחוץ לעיר ויביאהו עד גב ההר אשר נבנתה עירם עליו למען השליכו מטה:

ויחלו הסופרים והפרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדופים מי יוכל לסלח חטאים מבלעדי האלהים לבדו:

ויש אשר אמרו בבעל זבוב שר השדים הוא מגרש את השדים:

ויש אשר נסוהו וישאלו ממנו אות מן השמים:

ויהי כדברו להם את אלה ויחלו הסופרים והפרושים לשטם אותו מאד ולהקשות לו בדברים רבים:

ויארבו לו ויבקשו לצודד דבר מפיהו למען ימצאו עליו שטנה:

וישם את ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח את האלהים:

ויכעס ראש הכנסת על אשר רפא ישוע בשבת ויען ויאמר אל העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת:

ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו:

וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם:

וישמעו כל זאת גם הפרושים אשר הם אהבי כסף וילעגו לו:

ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך:

ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים:

ועל כן רדפו היהודים את ישוע ויבקשו המיתו על כי עשה כזאת בשבת:

ותהי תלונה רבה על אדותיו בתוך העם אלה אמרו טוב הוא ואלה אמרו לא כי מתעה הוא את העם:

ויאמרו הפרושים על נשפך מעיד אתה עדותך איננה נאמנה:

אז יענו היהודים ויאמרו אליו הלא הטבנו אשר דברנו כי שמרוני אתה ושד בך:

ויען ישוע שד אין בי רק את אבי אני מכבד ואתם תבזוני:

ויאמרו אליו היהודים עתה ידענו כי שד בך הן אברהם והנביאים מתו ואתה אמרת אם ישמר איש את דברי לא יטעם מות לנצח:

אז ירימו אבנים לרגם אתו וישוע התעלם ויצא מן המקדש ויעבר בתוכם עבור וחלוף:

ואשר היו עמו מן הפרושים שמעו דבריו ויאמרו אליו הגם אנחנו עורים:

ויאמרו רבים מהם שד בו ומשגע הוא למה תשמעו אליו:

אז ירימו היהודים כפעם בפעם אבנים לסקלו:

ויענו היהודים אתו לאמר על מעשה טוב לא נסקל אתך כי אם על גדפך את אלהים ועל כי אדם אתה ותעש את עצמך לאלהים:

הן קרא שם אלהים לאלה אשר היה דבר האלהים אליהם והכתוב לא יופר:

אם לא אעשה את מעשי אבי אל תאמינו לי:

אז ישובו ויבקשו לתפשו וימלט מידם:

וישמעו עם רב ביהודה כי שם הוא ויבאו לא בעבור ישוע לבדו כי אם לראות גם את לעזר אשר העירו מעם המתים:

וראשי הכהנים התיעצו להרג גם את לעזר:

אם העולם שנא אתכם דעו כי אתי שנא ראשונה:

זכרו את דברי אשר דברתי אליכם העבד איננו גדול מאדניו אם רדפו אתי גם אתכם ירדפו אם שמרו את דברי גם את דברכם ישמרו:

לולא באתי ודברתי אליהם לא היה בהם חטא ועתה לא יוכלון להתנצל על חטאתם:

לולא עשיתי בתוכם את המעשים אשר איש זולתי לא עשה לא היה בהם חטא ועתה ראו וישנאו גם אתי גם את אבי:

ויהי כדברו הדברים האלה ויך אחד המשרתים העמד שמה את ישוע על הלחי ויאמר הכזאת תענה את הכהן הגדול:

ותשכחו דבר הנחומים המדבר אליכם כמו אל בנים לאמר מוסר יהוה בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו:

ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם:

התרפית ביום צרה צר כחכה:

ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו:

וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו:

אדני יהוה נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלמודים:

על כן אחי חביבי התכוננו בל תמוטו והעדיפו בכל עת במעשה אדנינו מדעתכם כי לא לריק עמלכם באדנינו:

על כן בהיות לנו השרות הזה כאשר חננו לא נחת:

ובעבור זאת לא נחת ואף אם יכלה בנו האדם החיצון הנה האדם הפנימי יתחדש יום יום:

ואנחנו בעשות הטוב אל נחת כי נקצר בעתו אם לא נרפה:

ואתם אחי אל תלאו בעשות הטוב: