ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם:

יסר יסרני יה ולמות לא נתנני:

מוסר רע לעזב ארח שונא תוכחת ימות:

יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך:

ותשכחו דבר הנחומים המדבר אליכם כמו אל בנים לאמר מוסר יהוה בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו:

כי את אשר יאהב יהוה יוכיח יכאב את בן ירצה:

כי המה יסרונו כטוב בעיניהם לימים מעטים אבל זה להועיל למען יהיה לנו חלק בקדשתו:

שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול:

והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם:

ולא זאת בלבד כי אף נתהלל בצרות יען אשר ידענו כי הצרה מביאה לידי סבלנות:

והתקוה היא לא תביש כי הוצק בלבבנו אהבת אל על ידי רוח הקדש הנתן לנו:

כי מלכות האלהים איננה אכילה ושתיה כי צדקה היא ושלום ושמחה ברוח הקדש:

כי לחצנו אשר הוא קל ואך לרגע יביא לנו כבוד עולמים גדול ורב עד למאד:

ופרי הרוח אהבה שמחה ושלום ארך רוח ונדיבות וחסד ואמונה:

וענוה ופרישות אין תורה לנגד עשי אלה:

אבל החכמה אשר ממעל בראשונה צנועה היא אף אהבת שלום ומכרעת לכף זכות ואיננה עמדת על דעתה ומלאה רחמים ופרי טוב בלא לב ולב ובלי חנפה:

ופרי הצדקה בשלום יזרע לעשי השלום:

אך לשלמים המאכל הבריא אשר על פי ההרגל יש להם חושים מנסים להבדיל בין טוב לרע:

אך התרחק מהגדות פסולות ובלות והרגל עצמך בחסידות:

כי הרגל הגוף יועיל מעט אבל החסידות תועיל לכל דבר ויש לה הבטחת חיי העולם הזה והעולם הבא:

עינים להם מלאות נאפים אשר לא תחדלות מחטוא ואת נפשות הפתאים יצודדו ולב מלמד בצע להם בני המארה: