והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה:

והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שקט ובטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש:

ואין מציל כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם והיא בעמק אשר לבית רחוב ויבנו את העיר וישבו בה:

אמר בלבו שכח אל הסתיר פניו בל ראה לנצח:

על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש:

תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה:

אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאד:

באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה:

בה שעתה נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה:

כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא:

וכימי נח כן יהיה גם בואו של בן האדם:

ולא ידעו עד בוא המבול וישחת את כלם כן יהיה גם בואו של בן האדם:

וכאשר היה נח כן יהיה בימי בן האדם:

וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה:

ככה יהיה ביום אשר יגלה בן האדם:

רק השמרו לכם פן יכבד לבבכם בסבא ובשכרון ובדאגות המחיה ובא עליכם היום ההוא פתאם:

כי כמו פח יבוא על כל הישבים על פני כל הארץ:

אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי:

נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים:

ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו והנה עלה עשן העיר השמימה ולא היה בהם ידים לנוס הנה והנה והעם הנס המדבר נהפך אל הרודף:

ואלה יצאו מן העיר לקראתם ויהיו לישראל בתוך אלה מזה ואלה מזה ויכו אותם עד בלתי השאיר לו שריד ופליט:

ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימן כי ראה כי נגעה עליו הרעה:

ויפנו לפני איש ישראל אל דרך המדבר והמלחמה הדביקתהו ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו:

וידברו אל אלהי ירושלם כעל אלהי עמי הארץ מעשה ידי האדם:

וישלח יהוה מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומיציאו מעיו שם הפילהו בחרב:

אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות:

כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה:

איש תוכחות מקשה ערף פתע ישבר ואין מרפא:

לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאם לפתע יבוא שברה:

אכלו ושתו נשאו נשים והשיאו נשים לאנשים עד היום אשר בא נח אל התבה ויבא המבול וישחת את כלם:

ויהי ביום אשר יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן השמים וישחת את כלם:

רק השמרו לכם פן יכבד לבבכם בסבא ובשכרון ובדאגות המחיה ובא עליכם היום ההוא פתאם:

כי כמו פח יבוא על כל הישבים על פני כל הארץ:

ויריעו לו העם לאמר קול אלהים הוא ולא קול אדם:

ויכהו מלאך יהוה פתאם עקב אשר לא נתן הכבוד לאלהים ויאכלהו תולעים ויגוע:

ראו בגדים והתמהו ושמו כי פעל פעל אני בימיכם פעל אשר לא תאמינו כי יספר לכם:

אשר ישאו משפט אבדן עולם מאת פני האדון ומהדר גאונו:

כי לא חס אלהים על המלאכים אשר חטאו כי אם הורידם לקצבי הרים ויסגירם בכבלי אפל לשמרם למשפט:

כאשר התרוממה והתענגה כן תנו לה חבל ואבל כי אמרה התרוממה והתענגה כן תנו לה חבל ואבל כי אמרה בלבבה אני ישבתי מלכה ולא אהיה אלמנה ואבל לא אראה:

על כן רגע ביום אחד תבאנה מכותיה מות ואבל ורעב ותשרף במו אש כי חזק יהוה אלהים השפט אתה:

רעדה אחזתם שם חיל כיולדה:

אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ:

הוציא עם עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו:

על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות:

כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים:

שמענו את שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה:

מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה:

ישבתי בלבנון מקננתי בארזים מה נחנת בבא לך חבלים חיל כילדה:

חבלי יולדה יבאו לו הוא בן לא חכם כי עת לא יעמד במשבר בנים:

עתה למה תריעי רע המלך אין בך אם יועצך אבד כי החזיקך חיל כיולדה:

חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך יהוה מכף איביך:

נחשים אתם ילדי הצפעונים איכה תמלטו מדין גיהנם:

איך נמלט אנחנו אם לא נשים לב לתשועה גדולה אשר כזאת הנאמרה מתחלה בפי האדון ותקים לנו על ידי שמעיה:

ואל עצרת רבבות המלאכים ועדת הבכורים הכתובים בשמים ואל אלהים שפט הכל ואל רוחות הצדיקים הנשלמים: