ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא:

וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה וישב ישראל בקדש:

ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים כי סרו מעליהם ולא השמידום:

אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר:

ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב:

כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן:

וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה:

ותהרין שתי בנות לוט מאביהן:

ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום:

גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה: