ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים:

ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב:

והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום:

ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו:

ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם:

וידבר יהוה אל משה לאמר:

ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה:

ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה:

ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט:

ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם את הדרך אשר ילכו בה:

ואת שבת קדשך הודעת להם ומצוות וחקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך:

והם ואבתינו הזידו ויקשו את ערפם ולא שמעו אל מצותיך:

אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות:

ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם:

ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן:

וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש:

ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים:

וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם:

הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו:

כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו:

וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו:

יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן:

ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו:

פרש ענן למסך ואש להאיר לילה:

פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר:

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו:

יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר:

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי:

ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי:

האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו:

לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני:

כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל:

שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל העמסים מני בטן הנשאים מני רחם:

ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט:

בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם:

ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים:

בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל:

וישא אתם ויכלכלם במדבר כארבעים שנה: