כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ:

כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש:

לא זנח האלהים את עמו אשר ידעו מקדם או הלא תדעו את אשר הכתוב אמר באליהו כאשר קרא אל האלהים על ישראל לאמר:

לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר:

הלא קראתם את הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה:

או התדמו בנפשכם כי לריק אמר הכתוב בקנאה יתאוה לרוח השכן בקרבנו:

וזאת תדעו ראשונה אשר כל נבואת המקרא איננה תלה בפתרון אדם מלבו:

כי מעולם לא יצאה נבואה ברצון האדם כי אם ברוח הקדש אשר נשאם דברו אנשי אלהים הקדושים:

והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה:

כאשר האמין אברהם באלהים ותחשב לו לצדקה:

והמקרא בראתו מראש כי האלהים יצדיק את הגוים מתוך האמונה קדם לבשר את אברהם לאמר ונברכו בך כל הגוים:

וימלא הכתוב האמר והאמן אברהם ביהוה ותחשב לו לצדקה ויקרא אהב יהוה:

אבל לאשר איננו פעל כי אם מאמין במצדיק את הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה:

ועתה האשור הזה העל המילה הוא אם גם על הערלה הלא אמרנו כי לאברהם נחשבה אמונתו לצדקה:

ואות המילה קבל לחותם צדקת האמונה אשר היתה לו בערלתו להיות לאב לכל המאמינים והם ערלים למען אף להם תחשב הצדקה:

על כן גם נחשבה לו לצדקה:

כי אם גם למעננו אשר עתידה להחשב לנו המאמינים במי שהעיר את ישוע אדנינו מן המתים:

ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם: