יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש:

תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד:

והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא בנית:

השמר לך פן תשכח את יהוה אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים:

ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור:

וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו:

ותבא אביגיל אל נבל והנה לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכר עד מאד ולא הגידה לו דבר קטן וגדול עד אור הבקר:

ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את נבל וימת:

כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט:

במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו:

כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם:

את יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם:

והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם:

והאלהים אמר לו אתה הכסיל בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את נפשך ואשר הכינות לך למי יהיה:

איש עשיר היה והוא לבוש ארגמן ושש ויתעגג וישמח יום יום:

ויתאו לשבע מן הפרורים הנפלים מעל שלחן העשיר וגם הכלבים באו וילקו אבעבעותיו:

ובהיותו במכאבות בשאול וישא את עיניו וירא את אברהם מרחוק ואת לעזר בחיקו:

ויאמר אברהם בני זכר כי לקחת טובך בחייך וגם לעזר לקח את הרעות ועתה הוא ינחם ואתה תצטער:

את עשירי העולם הזה תצוה שלא ירום לבבם גם לא יבטחו בעשר הבוגד כי אם באלהים חיים המספיק לנו די והותר לשבע:

ויאצרו להם אוצר ליסוד טוב לעתיד שישיגו את חיי העולם:

לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו:

תן להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם:

כעל גמלות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאיביו לאיים גמול ישלם:

האני אשביר ולא אוליד יאמר יהוה אם אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך:

כי אם הדבר הנאמר על ידי המלאכים היה קים וכל פשע ומרי נשא את ענשו כמשפט: