וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים:

ויבוא המן ויאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני:

ויחשב בלבו לאמר מה אעשה כי אין לי מקום לכנוס בו את תבואתי:

ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם:

הנביאים נבאו בשקר והכהנים ירדו על ידיהם ועמי אהבו כן ומה תעשו לאחריתה:

מה תעשו ליום מועד וליום חג יהוה:

והוא חרד ונבעת ויאמר אדני מה תחפץ ואעשה ויען האדון קום לך העירה ויאמר לך את אשר עליך לעשות:

מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן:

דרך עצל כמשכת חדק וארח ישרים סללה:

גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית:

עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב:

תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות:

כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשך:

על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב:

ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר:

ובא מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן:

אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות:

טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו:

ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים:

גלה חציר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים:

ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך:

מפנק מנער עבדו ואחריתו יהיה מנון:

כי שמענו שיש בכם אנשים המעקשים את דרכיהם ואינם עבדים מאומה ומבלים ימיהם בהבלים:

ואיש אביון ושמו לעזר משכב פתח שער ביתו והוא מלא אבעבעות:

ויהי כאשר מת האביון ויובל על ידי המלאכים אל חיק אברהם וימת גם העשיר ויקבר:

מחרף עצל לא יחרש ישאל בקציר ואין:

ויבאו יריחו ויהי כצאתו מיריחו הוא ותלמידיו והמון עם רב והנה ברטימי בן טימי איש עור ישב על יד הדרך לשאל נדבות:

ויאמרו שכניו ואשר ראו אתו לפנים כי עור הוא הלא זה הוא הישב ומשאל:

ואיש אחד פסח מבטן אמו מובא שמה אשר יושיבהו יום יום שער המקדש הנקרא שער המהדר לשאל מתנות מאת באי המקדש: