ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים:

אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים:

ויהי באחד הימים והוא מלמד וישבו שם פרושים ומורי התורה אשר באו מכל כפרי הגליל ומיהודה וירושלים וגבורת יהוה היתה בו לרפוא:

ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם:

והפרושים אמרו על ידי שר השדים מגרש הוא את השדים:

דיו לתלמיד להיות כרבו ולעבד להיות כאדניו אם לבעל הבית קראו בעל זבוב אף לאנשי ביתו:

והפרושים כשמעם זאת אמרו זה איננו מגרש את השדים כי אם על ידי בעל זבוב שר השדים:

ויש אשר אמרו בבעל זבוב שר השדים הוא מגרש את השדים:

ויען העם ויאמר שד בקרבך מי מבקש להרגך:

אז יענו היהודים ויאמרו אליו הלא הטבנו אשר דברנו כי שמרוני אתה ושד בך:

ויאמרו אליו היהודים עתה ידענו כי שד בך הן אברהם והנביאים מתו ואתה אמרת אם ישמר איש את דברי לא יטעם מות לנצח:

ויהי חג חנכת הבית בירושלים וסתיו היה: