כה אמר יהוה על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת יהוה וחקיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר הלכו אבותם אחריהם:

כה אמר יהוה על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים:

כה אמר יהוה על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו על דושם בחרצות הברזל את הגלעד:

כה אמר יהוה על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום:

כה אמר יהוה על שלשה פשעי צר ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים:

כה אמר יהוה על שלשה פשעי אדום ועל ארבעה לא אשיבנו על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח:

כה אמר יהוה על שלשה פשעי בני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם:

ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו:

ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל:

וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי:

וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק:

ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך:

הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו:

ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עמכם:

ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה:

כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את העם הזה:

ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יסף יהוה דבר עמי:

ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב:

ותרא האתון את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטתה הדרך:

ותרא האתון את מלאך יהוה ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויסף להכתה:

על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך:

ולא אבה יהוה אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יהוה אלהיך:

אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד:

אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים:

עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות יהוה:

ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:

משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה:

בחוצתיו חגרו שק על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי:

לבי למואב יזעק בריחה עד צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעערו:

על כן יתרה עשה ופקדתם על נחל הערבים ישאום:

כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות לפליטת מואב אריה ולשארית אדמה:

כי תנוח יד יהוה בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במי מדמנה:

למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה:

קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול:

כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו:

כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש בגולה כהניו ושריו יחד:

תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן:

שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר:

ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם:

שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך יהוה צבאות שמו:

נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה:

אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה:

ומשפט בא אל ארץ המישר אל חלון ואל יהצה ועל מופעת:

ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון:

נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה:

ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד:

שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו:

על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה:

ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא ידרך הידד הידד לא הידד:

והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו:

כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק:

איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו:

נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה:

פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם יהוה:

בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון:

ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב:

כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה:

לכן הנני פתח את כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון וקריתמה:

שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון אשר חרפו את עמי ויגדילו על גבולם:

לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום:

וילך מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם:

וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע מאות איש שלף חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יכלו:

בכל מקום עיני יהוה צפות רעים וטובים: