כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם:

למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים ולא יתנו את צמרתם אל בין עבתים ולא יעמדו אליהם בגבהם כל שתי מים כי כלם נתנו למות אל ארץ תחתית בתוך בני אדם אל יורדי בור:

גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך:

אמרת הנה הכית את אדום ונשאך לבך להכביד עתה שבה בביתך למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך:

ולא כגמל עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל יהודה וירושלם:

כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן:

ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד:

לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח:

לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה:

ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון:

אך אל שאול תורד אל ירכתי בור:

ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי:

וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה:

זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ:

וגם יגדיל לתת חן על כן אומר אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן: