ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה:

וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם:

וידעו כל ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל:

והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה וידעו כי אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי:

ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה:

ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלהים שפטים בארץ:

והשמתי את פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא:

ונתתי אש במצרים חול תחיל סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם:

ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה:

כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים:

וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב:

כלה יהוה את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודתיה:

ושלחתי אש בבית חזאל ואכלה ארמנות בן הדד:

ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנתיה:

ושלחתי אש בחומת צר ואכלה ארמנותיה:

ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה:

והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה:

ושלחתי אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר:

ושלחתי אש ביהודה ואכלה ארמנות ירושלם:

הרים רעשו ממנו והגבעות התמגגו ותשא הארץ מפניו ותבל וכל ישבי בה:

לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו: