בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים:

עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם:

חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם:

ואם זרוע כאל לך ובקול כמהו תרעם:

הפץ עברות אפך וראה כל גאה והשפילהו:

הנעז להקניא את אדנינו הכי חזקים אנחנו ממנו:

המתקומם והמתרומם על כל הנקרא אל או עבודה עד כי גם ישב בהיכל האלהים כאלהים ומראה את עצמו כי אלהים הוא:

כי זרח השמש בחמתו וייבש את החציר ויבל ציצו וחסד מראהו אבד כן יבול העשיר בהליכותיו: