ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך:

גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך:

לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל בין עבותים ורם לבבו בגבהו:

ורם לבבך ושכחת את יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים:

וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביהוה אלהיו ויבא אל היכל יהוה להקטיר על מזבח הקטרת:

לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח:

לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה:

כי יום ליהוה צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל:

ואנתה ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל קבל די כל דנה ידעת:

ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמיך ואנתה ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת:

הנה עפלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה:

ואל יהי תלמיד הדש למען לא ירהב לבו ויפל בדין המשטין:

וכן גם אתם הנערים הכנעו לפני הזקנים וחגרו כלכם שפלות רוח בהכנע איש לרעהו כי אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן:

לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים:

האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך:

כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע:

ויריעו לו העם לאמר קול אלהים הוא ולא קול אדם:

ויכהו מלאך יהוה פתאם עקב אשר לא נתן הכבוד לאלהים ויאכלהו תולעים ויגוע:

ויוליכני ברוח המדברה וארא והנה אשה ישבת על חיה אדמה כתולע מלאת שמות גדופים ולה שבעה ראשים ועשר קרנים:

בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי:

את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת:

ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון:

אעלה על במתי עב אדמה לעליון:

ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי:

עוד מלתא בפם מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותה עדת מנך:

המתקומם והמתרומם על כל הנקרא אל או עבודה עד כי גם ישב בהיכל האלהים כאלהים ומראה את עצמו כי אלהים הוא:

ואמרת לצור הישבתי על מבואת ים רכלת העמים אל איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי:

בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך:

במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים:

הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך:

האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך:

שיתה יהוה מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה:

ירד כמטר על גז כרביבים זרזיף ארץ:

יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח:

ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח ויהוה יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר ויחדו כלם יכליון:

לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים:

המתקומם והמתרומם על כל הנקרא אל או עבודה עד כי גם ישב בהיכל האלהים כאלהים ומראה את עצמו כי אלהים הוא: