בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים:

ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך:

ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך נאם אדני יהוה:

ותבטחי ביפיך ותזני על שמך ותשפכי את תזנותיך על כל עובר לו יהי:

לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל בין עבותים ורם לבבו בגבהו:

בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה:

לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח:

כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם:

וגם יגדיל לתת חן על כן אומר אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן:

אך אולים שרי צען חכמי יעצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם:

נואלו שרי צען נשאו שרי נף התעו את מצרים פנת שבטיה:

הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר יהוה מאסו וחכמת מה להם:

ובאמרם חכמים אנחנו היו לכסילים:

על כן גם נתנם האלהים לטמאה בתאות לבם לנבל גויותיהם איש את רעהו:

כי כן כתוב אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר:

כי אחרי אשר בחכמת האלהים לא ידע העולם את האלהים בחכמה היה רצון לפניו להושיע בסכלות הקריאה את המאמינים:

הפץ עברות אפך וראה כל גאה והשפילהו:

ראה כל גאה הכניעהו והדך רשעים תחתם:

אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות:

מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי ארץ:

ושרפו בתיך באש ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תתני עוד:

והשבתי זמה מן הארץ ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:

והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך:

שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים:

הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה: