הנה חכם אתה מדנאל כל סתום לא עממוך:

ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך:

ואמרת לצור הישבתי על מבואת ים רכלת העמים אל איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי:

בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך:

גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך:

מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך:

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ:

ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם:

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי:

וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום:

וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו:

צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת:

לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים:

איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים:

נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו:

ואני חייתי מלפנים בלא תורה וכאשר באה המצוה ויחי החטא:

כי לא חס אלהים על המלאכים אשר חטאו כי אם הורידם לקצבי הרים ויסגירם בכבלי אפל לשמרם למשפט: