כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה:

ויהי דבר יהוה אלי לאמר:

ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה:

יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ:

ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב:

שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני יהוה:

לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך:

ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי:

כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה:

ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי:

ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת תמנה ובנותיה ואת גמזו ואת בנתיה וישבו שם:

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה:

לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם:

אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים:

עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו:

כי בי נשבעתי נאם יהוה כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם:

כי הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם:

והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכותה:

הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רעה אשר יעמד לפני:

מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים סוף נשמע קולה:

וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי:

ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך:

כה אמר יהוה על שלשה פשעי אדום ועל ארבעה לא אשיבנו על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח:

ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה:

מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם:

ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה:

ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה:

כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו: