לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה:

הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצתיה חלל:

לכן כה אמר אדני יהוה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה:

ואתה בן אדם התשפט התשפט את עיר הדמים והודעתה את כל תועבותיה:

הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך דם:

קדשי בזית ואת שבתתי חללת:

כי נאפו ודם בידיהן ואת גלוליהן נאפו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה:

ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי ביום ההוא לחללו והנה כה עשו בתוך ביתי:

וישבת על מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה:

ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותיה והיא:

ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן:

וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני יהוה:

וגם דם הנקי אשר שפך וימלא את ירושלם דם נקי ולא אבה יהוה לסלח:

אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו חרם:

הוי עיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף:

למען יבא עליכם כל דם נקי הנשפך בארץ מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח:

ואחרי השלימם עדותם החיה העלה מן התהום תעשה עמהם מלחמה ותוכל להם והרגתם:

והיתה נבלתם ברהוב העיר הגדולה הנקראת כפי הרוח בשם סדום ומצרים אשר שם נצלב גם אדנינו:

וארא את האשה שכורה מדם הקדשים ומדם עדי ישוע ואשתומם על המראה שמה גדולה:

ובה נמצא דם הנביאים והקדשים וכל הרוגי ארץ:

והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה:

בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך:

נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו:

ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו על תחס עיניכם ואל תחמלו:

זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית:

לכן כה אמר אדני יהוה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה:

והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד זרים ועשיתי בכם שפטים:

ויאמר יהושע פתחו את פי המערה והוציאו אלי את חמשת המלכים האלה מן המערה:

וישכם יהושע בבקר ויקרב את ישראל לשבטיו וילכד שבט יהודה:

ויקרב את ביתו לגברים וילכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה:

ויאמר אל כל ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל שאול הטוב בעיניך עשה:

ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן:

ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מנחה:

ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו:

ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם:

ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על יונה:

גם היא לגלה הלכה בשבי גם עלליה ירטשו בראש כל חוצות ועל נכבדיה ידו גורל וכל גדוליה רתקו בזקים: