ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה:

וראו כל בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה:

כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא אמר יהוה צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף:

וכבר הושם הגרזן על שרש העצים והנה כל עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע וישלך באש:

אשר בידו המזרה וזרה את גרנו ואסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה:

השב אל תערה במקום אשר נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך:

וחלליהם ישלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם:

כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט:

וירדו ראמים עמם ופרים עם אבירים ורותה ארצם מדם ועפרם מחלב ידשן:

לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים:

לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום:

לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה:

השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון: