אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מרקו הרמחים לבשו הסרינת:

פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קצה לגויה יכשלו בגויתם:

שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך:

הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה:

עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד:

והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יהוה לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו:

לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה:

ויקרא אדני יהוה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק:

ונגלה באזני יהוה צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר אדני יהוה צבאות:

המנדים ליום רע ותגישון שבת חמס:

הפרטים על פי הנבל כדויד חשבו להם כלי שיר:

לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים:

כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא:

רק השמרו לכם פן יכבד לבבכם בסבא ובשכרון ובדאגות המחיה ובא עליכם היום ההוא פתאם:

כי כמו פח יבוא על כל הישבים על פני כל הארץ:

ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קץ:

עוה עוה עוה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו:

ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו:

ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא:

ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה:

אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם:

אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך:

תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם:

הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי:

לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו:

אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון:

ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם:

ואתה זנחת ותמאס התעברת עם משיחך:

פרצת כל גדרתיו שמת מבצריו מחתה:

הרימות ימין צריו השמחת כל אויביו:

השבת מטהרו וכסאו לארץ מגרתה:

אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים:

ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה:

ורעם בשבט ברזל ככלי יוצר ינפצו כאשר קבלתי גם אנכי מאת אבי: