וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם:

וימרו בי הבנים בחקותי לא הלכו ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר:

וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים:

ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא:

ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה:

זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם:

ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים:

וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה:

ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר:

ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה:

ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו:

וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם:

ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו:

ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה:

וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב:

ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי:

ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן:

ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה:

ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה:

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים:

והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח:

וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו:

ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי:

מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה:

ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי:

וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך:

לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום:

ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים:

ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא:

וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו:

וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה:

ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם:

ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ:

הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד:

מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות:

ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא:

ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה:

ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל:

ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד:

אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם:

ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו:

ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו:

והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר:

ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר:

סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה:

ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ:

אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה:

והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף:

עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי:

במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי:

וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה:

ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר:

אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו:

וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה:

וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד:

ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח:

כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם:

וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה:

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן:

ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל יהוה:

וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו:

ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר והיה האיש אשר יבחר יהוה הוא הקדוש רב לכם בני לוי:

המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם:

לכן אתה וכל עדתך הנעדים על יהוה ואהרן מה הוא כי תלונו עליו:

המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר:

ויחר למשה מאד ויאמר אל יהוה אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם:

וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו:

ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד יהוה אל כל העדה:

הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע:

וידבר יהוה אל משה לאמר:

ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל:

ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם:

אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני:

ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם:

וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל:

ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת:

אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה כי קדשו:

ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח:

וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם יהוה:

ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד:

הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם:

ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם:

ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח:

וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב:

ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל:

ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור:

וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו:

ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף:

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי:

והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל:

ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא:

צרור את המדינים והכיתם אותם:

ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם:

תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם:

יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה:

שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים:

ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית:

וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה:

ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות:

ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה:

ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם:

כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו:

ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם:

ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים:

ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם:

ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם:

פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם:

ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו:

הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך:

אבל ברבם לא רצה האלהים ופגריהם נפלו במדבר:

ולא תהיו עבדי אלילים כאשר היו מקצתם כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק:

ולא ננסה את המשיח כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים: