ויאמר אלי בן אדם הנני שבר מטה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו:

למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם:

שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון:

בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו:

והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף:

ועבדת את איביך אשר ישלחנו יהוה בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על צוארך עד השמידו אתך:

ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן יהוה לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש:

כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי:

הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה:

הראיתה עמך קשה השקיתנו יין תרעלה:

האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש:

הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי:

דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות:

כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו: