צמתו בבור חיי וידו אבן בי:

קראתי שמך יהוה מבור תחתיות:

איכה יעיב באפו אדני את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדם רגליו ביום אפו:

והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את דרכיך והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע:

יהדפהו מאור אל חשך ומתבל ינדהו:

כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל:

על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה נקוה לאור והנה חשך לנגהות באפלות נהלך:

תנו ליהוה אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית לערפל:

הוי המתאוים את יום יהוה למה זה לכם יום יהוה הוא חשך ולא אור:

הלא חשך יום יהוה ולא אור ואפל ולא נגה לו:

והמלאכים אשר לא שמרו את משרתם כי אם עזבו את זבלם שמרם במוסרות עולם ובאפלה למשפט היום הגדול:

משברי ים עזים אשר יגרשו בשתם ככבים תעים אשר חשך אפלה צפון להם עדי עד: