שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם:

ויאמר לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות:

שמע אלהינו כי היינו בוזה והשב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שביה:

ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני:

בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה:

מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב:

בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו:

ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה:

ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם:

כל ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש:

ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו:

בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו:

תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו:

ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל:

ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר:

היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו:

חננו יהוה חננו כי רב שבענו בוז:

רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים:

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון:

פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי:

ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד:

והעברים גדפו אותו ויניעו את ראשם:

וכן הלעיגו גם ראשי הכהנים עם הסופרים והזקנים לאמר:

בטח באלהים עתה יפלטהו אם חפץ בו כי אמר בן האלהים אני:

כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם:

ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו:

גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה: