איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים:

הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה:

והנה זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ:

ותבאנה לך שתי אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן כתמם באו עליך ברב כשפיך בעצמת חבריך מאד:

ומלאך אחר בא אחריו ויאמר נפלה נפלה בבל העיר הגדולה כי השקתה כל הגוים מיין חמת תזנתה:

ויקרא בקול עז לאמר נפלה נפלה בבל הגדולה ותהי נוה שערים ומשמר לכל רוח טמא ומשמר לכל עוף טמא ונמאס:

על כן רגע ביום אחד תבאנה מכותיה מות ואבל ורעב ותשרף במו אש כי חזק יהוה אלהים השפט אתה:

הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב:

על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה:

הילילו כי קרוב יום יהוה כשד משדי יבוא:

על כן כל ידים תרפינה וכל לבב אנוש ימס:

והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על ראשיהם באפר יתפלשו:

ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים:

בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום:

באדין מן קדמוהי שליח פסא די ידא וכתבא דנה רשים:

ודריוש מדיא קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין:

ויבכו ויספדו עליה מלכי ארץ אשר זנו והתענגו עמה בראתם את עשן שרפתה:

וסחרי הארץ בכים ומתאבלים עליה כי עתה לא יקנה עוד איש את משא אניותם:

וכל חבל וכל בעל מעברת והמלחים וכל עשי מלאכה בים עמדו מרחוק:

ויזרקו עפר על ראשיהם ויצעקו בכה וספוד לאמר אוי אוי העיר הגדולה אשר בה העשירו מהונה כל אשר להם אניות בים כי בשעה אחת החרבה:

הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת עמי:

כי כה אמר יהוה אנוש לשברך נחלה מכתך:

כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך:

עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת מצרים לשוא הרביתי רפאות תעלה אין לך:

אין כהה לשברך נחלה מכתך כל שמעי שמעך תקעו כף עליך כי על מי לא עברה רעתך תמיד: