עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים:

לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו:

שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא:

אחריו ישאג קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי ישמע קולו:

כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו:

ותבא חיה במו ארב ובמעונתיה תשכן:

מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק:

ואם זרוע כאל לך ובקול כמהו תרעם:

וירעם בשמים יהוה ועליון יתן קלו ברד וגחלי אש:

קול יהוה על המים אל הכבוד הרעים יהוה על מים רבים:

קול יהוה שבר ארזים וישבר יהוה את ארזי הלבנון:

קול יהוה חצב להבות אש:

קול יהוה יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד:

המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ:

לרכב בשמי שמי קדם הן יתן בקולו קול עז:

מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון:

וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצנה כקול אל שדי בדברו:

הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא חקר:

אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב:

הן פרש עליו אורו ושרשי הים כסה:

על כפים כסה אור ויצו עליה במפגיע:

אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו:

התרים לעב קולך ושפעת מים תכסך:

מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה:

בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו:

מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו:

הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם יהוה הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר:

מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו:

ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים:

ויט משה את מטהו על ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה:

ויהפך יהוה רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים:

ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים:

הבאת אל אצרות שלג ואצרות ברד תראה:

יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן:

מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו:

ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים:

ויהוה הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר:

ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי:

ויאמר אליהם קטני האמונה למה זה יראתם ויקם ויגער ברוחות ובים ותהי דממה גדולה:

ויתמהו האנשים ויאמרו מי אפוא הוא אמר גם הרוחות והים לו ישמעון: