שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל:

כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם:

עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף איביה:

העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה לכו אספו כל חית השדה התיו לאכלה:

שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב:

כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו:

ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה:

כל חיתו שדי אתיו לאכל כל חיתו ביער:

קדש ישראל ליהוה ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם יהוה:

ויקח רב טבחים לירמיהו ויאמר אליו יהוה אלהיך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה:

ויבא ויעש יהוה כאשר דבר כי חטאתם ליהוה ולא שמעתם בקולו והיה לכם דבר הזה:

קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד:

ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכינו שרינו ואבתינו ואל כל עם הארץ:

אדני ככל צדקתך ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלם הר קדשך כי בחטאינו ובעונות אבתינו ירושלם ועמך לחרפה לכל סביבתינו:

וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה:

אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן:

כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם יברכך יהוה נוה צדק הר הקדש:

תפלה למשה איש האלהים אדני מעון אתה היית לנו בדר ודר:

ישב בסתר עליון בצל שדי יתלונן:

מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון:

בך בטחו אבתינו בטחו ותפלטמו:

אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו:

פולוס שליח ישוע המשיח כמצות האלהים מושיענו והאדון ישוע המשיח תקותנו: