ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא יספדו להם ולא יתגדד ולא יקרח להם:

ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית יהוה:

באה קרחה אל עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם עד מתי תתגודדי:

והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגורה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגרת שק כי תחת יפי:

עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל ראשיו קרחה כל זקן גרועה:

בחוצתיו חגרו שק על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי:

וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה:

והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר נפש מספד מר:

והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר:

קרחי וגזי על בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך:

ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני יהוה:

ויקראו בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם:

ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים:

וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו:

ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים:

ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט:

ויהי כשמע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עבר על החמה וירא העם והנה השק על בשרו מבית:

בעת ההיא דבר יהוה ביד ישעיהו בן אמוץ לאמר לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ מעל רגליך ויעש כן הלך ערום ויחף:

ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית יהוה:

ואתן לשני עדי ונבאו ימים אלף ומאתים וששים מתכסים בשקים: