למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה:

קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול:

כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו:

משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה:

בחוצתיו חגרו שק על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי:

לבי למואב יזעק בריחה עד צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעערו:

לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים:

על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל:

על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש:

משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבול האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי:

על כן יאמר בספר מלחמת יהוה את והב בסופה ואת הנחלים ארנון:

כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן:

כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן:

מערער אשר על שפת נחל ארנן והעיר אשר בנחל ועד הגלעד לא היתה קריה אשר שגבה ממנו את הכל נתן יהוה אלהינו לפנינו:

מערוער אשר על שפת נחל ארנון והעיר אשר בתוך הנחל וכל המישר מידבא עד דיבון:

וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב:

והיה כעוף נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון: