פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים:

ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה:

הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה:

וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם:

אורו מרוז אמר מלאך יהוה ארו ארור ישביה כי לא באו לעזרת יהוה לעזרת יהוה בגבורים:

עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור:

ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם וכל המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו:

ויבא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה ליהוה הקימתי את דבר יהוה:

ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת היותר החרמנו:

ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יהוה למלך על ישראל:

ולמה לא שמעת בקול יהוה ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני יהוה:

ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח ליהוה אלהיך בגלגל:

כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את דבר יהוה וימאסך ממלך:

ועתה שא נא את חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליהוה:

ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע:

וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם:

וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול ליהוה:

ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את אגג לפני יהוה בגלגל:

ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו כי התאבל שמואל אל שאול ויהוה נחם כי המליך את שאול על ישראל:

ויאמר אליו כה אמר יהוה יען שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו: