על כל שפים במדבר באו שדדים כי חרב ליהוה אכלה מקצה ארץ ועד קצה הארץ אין שלום לכל בשר:

ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם יהוה את החרב להרג ואת הכלבים לסחב ואת עוף השמים ואת בהמת הארץ לאכל ולהשחית:

ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם:

מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות:

ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה:

אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם:

אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב:

קומה יהוה קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך:

הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי:

היתפאר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לא עץ:

או חרב אביא על הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה:

ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע:

וידעו כל בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד:

עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר:

עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו:

ויקרא אבנר אל יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב הלוא ידעתה כי מרה תהיה באחרונה ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם:

ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל נדנה:

השב אל תערה במקום אשר נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך:

ויאמר ישוע אל פטרוס השב חרבך אל נדנה הכי לא אשתה את הכוס אשר נתן לי אבי: