והיום ההוא לאדני יהוה צבאות יום נקמה להנקם מצריו ואכלה חרב ושבעה ורותה מדמם כי זבח לאדני יהוה צבאות בארץ צפון אל נהר פרת:

אדני ישחק לו כי ראה כי יבא יומו:

ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם:

כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה:

באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא הד הרים:

ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קץ:

בחזות לך שוא בקסם לך כזב לתת אותך אל צוארי חללי רשעים אשר בא יומם בעת עון קץ:

באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה:

כי ימי נקם המה למלאת כל הכתוב:

ואת כל הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד:

ואת כל מלכי צר ואת כל מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים:

משא צר הילילו אניות תרשיש כי שדד מבית מבוא מארץ כתים נגלה למו:

ובמים רבים זרע שחר קציר יאור תבואתה ותהי סחר גוים:

כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר:

הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור:

יהוה צבאות יעצה לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ:

ידו נטה על הים הרגיז ממלכות יהוה צוה אל כנען לשמד מעזניה:

הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים הקימו בחיניו עררו ארמנותיה שמה למפלה:

והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד מקץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה:

והיה מקץ שבעים שנה יפקד יהוה את צר ושבה לאתננה וזנתה את כל ממלכות הארץ על פני האדמה:

ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר:

לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו:

משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים:

כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב:

ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו:

בפרסות סוסיו ירמס את כל חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד:

והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד:

כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים:

ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו חתיתם לכל יושביה:

כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים:

בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה:

וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם:

ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם:

ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי יהוה דבר:

כה אמר יהוה על שלשה פשעי צר ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים:

ושלחתי אש בחומת צר ואכלה ארמנותיה:

וגם חמת תגבל בה צר וצידון כי חכמה מאד:

הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל:

אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב:

ואמר ישב האי הזה ביום ההוא הנה כה מבטנו אשר נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ואיך נמלט אנחנו:

ונפל אשור בחרב לא איש וחרב לא אדם תאכלנו ונס לו מפני חרב ובחוריו למס יהיו:

וידעו כי אני יהוה בתתי אש במצרים ונשברו כל עזריה:

לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים:

והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון והשיבותי ידי על עקרון ואבדו שארית פלשתים אמר אדני יהוה:

הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם יהוה הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר:

וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר אתו את הדברים אשר דברו בני ראובן ובני גד ובני מנשה וייטב בעיניהם:

ואמר ישב האי הזה ביום ההוא הנה כה מבטנו אשר נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ואיך נמלט אנחנו:

ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים:

ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים:

והעוים הישבים בחצרים עד עזה כפתרים היצאים מכפתור השמידם וישבו תחתם:

ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים:

הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם יהוה הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר: