נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו:

כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו:

כי כה אמר יהוה הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה:

שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה:

תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם יהוה:

כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם:

לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם:

הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה:

כי קצף ליהוה על כל הגוים וחמה על כל צבאם החרימם נתנם לטבח:

ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה:

חרב ליהוה מלאה דם הדשנה מחלב מדם כרים ועתודים מחלב כליות אילים כי זבח ליהוה בבצרה וטבח גדול בארץ אדום:

כי יום נקם ליהוה שנת שלומים לריב ציון:

לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עבר בה:

חריה ואין שם מלוכה יקראו וכל שריה יהיו אפס:

ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח:

דרשו מעל ספר יהוה וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן:

מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת:

כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה:

ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם:

לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו:

בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו:

עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה:

לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך:

ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם:

יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה:

וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה:

כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך:

הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד:

אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יהוה:

איך נחפשו עשו נבעו מצפניו:

הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו:

מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם:

ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה:

ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה:

כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו:

ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר:

אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב:

נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה:

נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר:

ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה:

ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם:

לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו:

איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה:

קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד:

רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך:

הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב:

ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים:

ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות:

השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא:

עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת:

אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו:

מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על קיצך ועל בצירך שדד נפל:

מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו:

על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו:

על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נאם יהוה:

כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב:

ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל:

הניס מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה:

אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה:

עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל ראשיו קרחה כל זקן גרועה:

ותזעק חשבון ואלעלה עד יהץ נשמע קולם על כן חלצי מואב יריעו נפשו ירעה לו:

כי מי נמרים משמות יהיו כי יבש חציר כלה דשא ירק לא היה:

כי הקיפה הזעקה את גבול מואב עד אגלים יללתה ובאר אילים יללתה:

לכן הנני פתח את כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון וקריתמה:

ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני יהוה:

ושלחתי אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר:

לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום:

לכן הנה ימים באים נאם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר יהוה:

מה תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי:

ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם יהוה:

ואמרת לבני עמון שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה:

ונתתי את רבה לנוה גמלים ואת בני עמון למרבץ צאן וידעתם כי אני יהוה:

לכן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג לגוים והכרתיך מן העמים והאבדתיך מן הארצות אשמידך וידעת כי אני יהוה:

והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה: