על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה:

עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו:

ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב:

על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו:

שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר:

אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ:

אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב:

אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל:

על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני:

טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מיהוה:

חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ:

טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי:

עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב:

מפניו יחילו עמים כל פנים קבצו פארור:

לכן כה אמר יהוה הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה וזעקו אלי ולא אשמע אליהם:

תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי:

וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב:

והאנשים אשר לא מתו הכו בעפלים ותעל שועת העיר השמים:

כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על עמי ישראל והושיע את עמי מיד פלשתים כי ראיתי את עמי כי באה צעקתו אלי:

להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע:

כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה:

לבי למואב יזעק בריחה עד צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעערו:

ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות: