וינהם עליו ביום ההוא כנהמת ים ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה:

ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח:

צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ:

נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער:

כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יהוה וכבודו עליך יראה:

תנו ליהוה אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית לערפל:

יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרש על ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור:

הוי המתאוים את יום יהוה למה זה לכם יום יהוה הוא חשך ולא אור:

ומשעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית:

השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא:

וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא ירחמו על בנים לא תחוס עינם:

ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו על תחס עיניכם ואל תחמלו:

אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו חרם:

כי בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמתה איבי איש אנשי ביתו:

כי לא חס אלהים על המלאכים אשר חטאו כי אם הורידם לקצבי הרים ויסגירם בכבלי אפל לשמרם למשפט: