ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב:

הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים הלומי יין:

אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל:

ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו:

על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה:

עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו:

על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו:

עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא:

כי יום ליהוה צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל: