7
כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה:
8
הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ:
9
באזני יהוה צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מאין יושב:
10
כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת וזרע חמר יעשה איפה:
11
הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם:
12
והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יהוה לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו:
13
לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא:
14
לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה:
15
וישח אדם וישפל איש ועיני גבהים תשפלנה:
16
ויגבה יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה:
17
ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו:
18
הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה:
19
האמרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה:
20
הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר:
21
הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבנים:
22
הוי גבורים לשתות יין ואנשי חיל למסך שכר:
23
מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו:
24
לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו:
25
על כן חרה אף יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה:
26
ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא:
27
אין עיף ואין כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו:
28
אשר חציו שנונים וכל קשתתיו דרכות פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה:
29
שאגה לו כלביא ושאג ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל:
30
וינהם עליו ביום ההוא כנהמת ים ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה:
