תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:

ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי:

אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא:

אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב:

בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתיו:

ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח:

בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו:

ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא ידרך הידד הידד לא הידד:

זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם:

שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו:

לכן כה אמר יהוה אלהי צבאות אדני בכל רחבות מספד ובכל חוצות יאמרו הו הו וקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי:

הוי המתאוים את יום יהוה למה זה לכם יום יהוה הוא חשך ולא אור:

הלא חשך יום יהוה ולא אור ואפל ולא נגה לו:

ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה:

ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים:

ויאמר אברהם בני זכר כי לקחת טובך בחייך וגם לעזר לקח את הרעות ועתה הוא ינחם ואתה תצטער: