מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך:

וזכרת את כל הדרך אשר הליכך יהוה אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותו אם לא:

הנני עשה חדשה עתה תצמח הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות:

הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה:

כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל:

והאשה ברחה המדברה אשר שם הוכן לה מקום מאת אלהים למען יכלכלוה שם ימים אלף ומאתים וששים:

ויתנו לאשה שתי כנפי הנשר הגדול לעוף המדברה אל מקומה אשר תכלכל שם מועד מועדים וחצי מפני הנחש:

ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה:

לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם:

וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי:

השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא:

וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו:

השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא:

לכן אם קמתם עם המשיח בקשו את אשר למעלה אשר המשיח ישב שם לימין האלהים:

את אשר למעלה יהגה לבבכם לא את אשר בארץ:

לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך:

צרור המר דודי לי בין שדי ילין:

גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום:

נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים:

קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול:

לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר:

אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום:

לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך:

ואני קבלתי את הכל ויש לי די והותר ואני נמלאתי ריח ניחח בקבלי מידי אפפרודיטוס את כל אשר שלחתם זבח ערב ורצוי לאלהים:

ויהי בקחתו את הספר ויפלו לפני השה ארבע החיות ועשרים וארבעה הזקנים ואיש איש כנור בידו וקערות זהב מלאת קטרת אשר הנה תפלות הקדושים: