ויצאו השדה ויבצרו את כרמיהם וידרכו ויעשו הלולים ויבאו בית אלהיהם ויאכלו וישתו ויקללו את אבימלך:

ומי יתן את העם הזה בידי ואסירה את אבימלך ויאמר לאבימלך רבה צבאך וצאה:

ויאמר לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות:

שמע אלהינו כי היינו בוזה והשב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שביה:

חננו יהוה חננו כי רב שבענו בוז:

רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים:

וישמעו כל זאת גם הפרושים אשר הם אהבי כסף וילעגו לו:

ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר:

הגם האמין בו איש מן השרים או מן הפרושים:

ויאמר אליהם נקדימון אשר בא אליו בלילה והוא היה אחד מהם:

ויענו ויאמרו אליו הגם אתה מן הגליל דרש נא וראה כי לא קם נביא מן הגליל:

ברב דברים לא יחדל פשע וחשך שפתיו משכיל:

ובני בליעל אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש:

והחרישו העם ולא ענו אתו דבר כי מצות המלך היא לאמר לא תענהו:

אשר שמע חרפתו ולא השיב נענה ולא גער כי אם מסר דינו לשפט צדק ואת חטאתנו הוא נשא בגויתו על העץ: