ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו:

והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר:

פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת יהוה להביאם אל הארץ אשר דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם להמתם במדבר:

אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם:

לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל זאת:

וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול:

זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך:

עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך:

למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע בגיים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך:

ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים:

ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתים לעיניהם:

והשבתי את ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתי אותם לעיניהם:

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך:

ויקימו עליו גל אבנים גדול עד היום הזה וישב יהוה מחרון אפו על כן קרא שם המקום ההוא עמק עכור עד היום הזה:

יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה עד להשיב חרון אף אלהינו ממנו עד לדבר הזה:

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו:

אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך:

וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:

וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו:

כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב:

שובה יהוה עד מתי והנחם על עבדיך:

ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו:

נחם יהוה על זאת לא תהיה אמר יהוה:

נחם יהוה על זאת גם היא לא תהיה אמר אדני יהוה:

מי יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד:

כי כה אמר יהוה צבאות כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר יהוה צבאות ולא נחמתי: