ובאכלם ויקח ישוע את הלחם ויברך ויבצע ויתן לתלמידים ויאמר קחו ואכלו זה הוא גופי:

ויתוכחו היהודים איש עם רעהו לאמר איכה יוכל זה לתת לנו את בשרו לאכל:

האכל את בשרי והשתה את דמי יש לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון:

האכל את בשרי ושתה את דמי הוא ילין בי ואני בו:

ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו ופנית בבקר והלכת לאהליך:

כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי:

ויהוה חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ יהוה בידו יצלח:

ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ:

מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך:

לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח:

בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו:

לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך:

וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו כי כן אהבתם בני ישראל נאם אדני יהוה:

אז הבינו כי לא אמר להשמר משאר הלחם כי אם מלמוד הפרושים והצדוקים:

לא טוב התהללכם הלא ידעתם כי מעט שאר מחמץ את כל העסה:

על כן נחגה נא החג לא בשאר ישן ולא בשאר הרע והרשע כי אם במצות הישר והאמת:

מעט שאר מחמץ הוא את כל העסה:

וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך:

בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו:

ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור:

ואתם הייתם הלכים בעקבותינו ובעקבות אדנינו בקבלכם את הדבר בתוך עני רב עם חדות רוח הקדש: