ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה:

ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו:

ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו:

ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את יהוה ותקצר נפשו בעמל ישראל:

ויאמרו העם שרי גלעד איש אל רעהו מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לראש לכל ישבי גלעד:

ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים:

ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו:

ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו:

שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך:

בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר המלאים חמת יהוה גערת אלהיך:

ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים:

ועתה מה לי פה נאם יהוה כי לקח עמי חנם משלו יהילילו נאם יהוה ותמיד כל היום שמי מנאץ:

על צוארנו נרדפנו יגענו לא הונח לנו:

מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם:

ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם:

ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו:

ואיבי נתתה לי ערף ומשנאי אצמיתם:

ישועו ואין מושיע על יהוה ולא ענם:

אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר:

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי:

ויהי מלך ישראל עבר על החמה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדני המלך:

ויאמר אל יושעך יהוה מאין אושיעך המן הגרן או מן היקב:

עודנו מדבר עמם והנה המלאך ירד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת יהוה מה אוחיל ליהוה עוד:

אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב:

ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני: