אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה:

עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכן יה אלהים:

פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם:

והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם:

ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו:

מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו:

נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים:

שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו:

על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו:

בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני:

מקימי מעפר דל מאשפת ירים אביון:

מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללו יה:

גם עדתיך שעשעי אנשי עצתי:

ויחר אף יהוה באמציהו וישלח אליו נביא ויאמר לו למה דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מידך:

ויהי בדברו אליו ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך חדל לך למה יכוך ויחדל הנביא ויאמר ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי:

וידבר יהוה אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו:

ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם:

לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי:

ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו:

שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה:

יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם:

האמרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה:

הדבר אשר דברת אלינו בשם יהוה איננו שמעים אליך:

אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו:

וישמעו כל זאת גם הפרושים אשר הם אהבי כסף וילעגו לו:

כי לא כחדתי מהגיד לכם את עצת האלהים כלה:

וכאשר מאסו להשיג האלהים בדעת נתנם האלהים בידי דעה נמאסה לעשות את אשר לא יתכן: