וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב:

ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל:

הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה:

עיניכם הראת את אשר עשה יהוה בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו יהוה אלהיך מקרבך:

יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם:

המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף בעדת יהוה:

כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם:

אך מעט יש לי עליך כי שם עמך אנשים דבקים בתורת בלעם אשר הורה את בלק לתת מכשול לפני בני ישראל לאכל מזבחי אלילים ולזנות:

עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם:

אזנים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון:

כמוהם יהיו עשיהם כל אשר בטח בהם:

ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא:

ויהוה אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו:

ועתה מה אמר היש ממש באליל אם יש ממש בזבחי אלילים:

אלא את אשר יזבחו הגוים לשדים הם זבחים ולא לאלהים ואני לא אחפץ היתכם חברים לשדים: