דמינו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר ישב במסתרים:

כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לא פשעי ולא חטאתי יהוה:

אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו חרם:

ואתה אל תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך:

דב ארב הוא לי אריה במסתרים:

הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם לכד:

איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מחריד:

אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חריו ומענתיו טרפה:

קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן:

כי נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו:

ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל:

ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו:

כלה בחכה העלה יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו על כן ישמח ויגיל:

והשכיר אשר לא רעה הוא והצאן לא לו הנה בראותו כי בא הזאב יעזב את הצאן ונס והזאב יחטף ויפיץ את הצאן:

משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יהוה אשית בישע יפיח לו:

כל עצמותי תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו:

חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך:

כי יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו:

וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון:

ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה:

עשק דל חרף עשהו ומכבדו חנן אביון:

עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך למחסור:

ארי נהם ודב שוקק משל רשע על עם דל:

מלכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו נאם אדני יהוה צבאות:

וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר ובדבר אביון משפט:

עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת הגר עשקו בלא משפט:

כה אמר יהוה על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים:

השאפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי:

לכן יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם:

כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו:

נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר: