כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל:

מלושני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל:

עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי:

רום עינים ורחב לב נר רשעים חטאת:

דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו:

עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא:

הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה:

יהוה משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלהים:

לך אמר לבי בקשו פני את פניך יהוה אבקש:

ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח:

ורם לבבך ושכחת את יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים:

האמרים לאל סור ממנו ומה יפעל שדי למו:

פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי יהוה ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי:

הדור אתם ראו דבר יהוה המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לוא נבוא עוד אליך:

ואנתה ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל קבל די כל דנה ידעת:

ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמיך ואנתה ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת:

בקשו את יהוה כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף יהוה:

למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב:

למנצח על מחלת משכיל לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עשה טוב:

כי אתם בעת ההיא הייתם בלי משיח מוזרים לעדת ישראל ונכרים לבריתות ההבטחה באין תקוה ובאין לכם אלהים בעולם:

וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום:

רגליהם לרע ירצו וימהרו לשפך דם נקי מחשבותיהם מחשבות און שד ושבר במסלותם:

פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההלכים הדרך לא טוב אחר מחשבתיהם:

כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך:

]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות:

ועתה שוב מרעתך זאת והתחנן אל האלהים אולי תסלח לך מזמת לבבך:

יען בדעתם את האלהים לא כבדהו כאלהים וגם לא הודו לו כי אם הלכו אחרי ההבל במועצותיהם ויחשך לבם הנבער:

וכאשר מאסו להשיג האלהים בדעת נתנם האלהים בידי דעה נמאסה לעשות את אשר לא יתכן: